Le texte Le vocabulaire Les révisions
Beitsah
Daf 5b
הלכה: יְהוּדָה בְרִבִּי חִייָה נְפַק לִבְרָא. שְׁאַלוּן לֵיהּ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה מָהוּ. אֲמַר לוֹן. שְׁרֵי. כַּד דְּאָתָא גַּבֵּי אָבוּהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה מַעֲשֶׂה בָא לְיָדֶיךָ. אָמַר. הִיתַּרְתִּי לָהֶן סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. וְאָקִים תַּנָּייֵהּ קוֹמוֹי וְתַנָּא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּסוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ. אֲבָל בְּסוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אָסוּר. מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ אִם עָשָׂה הוּא מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל כְּחִישִׁין הֵן. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ יָכוֹל הוּא לַעֲמוֹד 5b עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לָעֲלִייָה. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לְשׁוֹבָךְ.
Traduction
Comme Juda b. Hiya sortant de la ville parcourait des villages, on lui demanda s’il est permis d’employer, à cet effet, l’échelle servant à monter au grenier. Il répondit que c’est permis. A son retour chez son père, celui-ci lui demanda ce qui lui était arrivé, et le fils raconta l’autorisation qu’il a donnée. Son père fit alors lever un tanna (auteur d’enseignement), qui lui dit: Hillel permet dans la Mishna de déplacer l’échelle du pigeonnier, non celle du grenier. Pourquoi cette distinction? —C’est que, dit R. Jacob b. Aha, pour l’échelle du pigeonnier, si même l’on s’en est servi la veille pour un travail, il est aisé de la reconnaître à la faiblesse de ses degrés, tandis que celle du grenier sert chaque jour au travail (et de celui qui l’emploie au jour de fête, ou peut supposer qu’il travaille au toit en ce jour). R. Yossé b. R. Aboun énonce un autre motif: sur une échelle de pigeonnier on ne se tient pas pour un travail pénible (on ne peut donc pas en ce cas être soupçonné), comme on se tient sur celle du grenier. Cependant il arrive parfois d’employer l’échelle du grenier à monter au pigeonnier, ou celle du pigeonnier pour monter au grenier.
Pnei Moshe non traduit
גמ' יהודה בר חייה נפק לברא. הלך מחוץ לעיר בין הכפרים:
ואקים תניי קומוי. העמיד תנא אחד לפניו ותני ליה הך ברייתא בד''א דב''ה מתירין בסולם של שובך וכו':
סולם של שובך אם עשה הוא מלאכתו מאתמול כחישין הן. כלומר דהיינו טעמא דשל שובך שרו ב''ה משום דניכר הוא שאינו עומד למלאכה שאם עושה בו איזה מלאכה אינו יכול מפני שהשליבות שלו כחישין הן חלושין ואינן סובלין משא אבנים כדי להעלותן ולתקן גגו והיינו דקאמר מאתמול כלומר שאינו מתוקן לכך לעשות בו מלאכה לא קודם י''ט ולא מעולם ולא אתי למיחשדיה ולומר להטיח גגו הוא דצריך אבל סולם של עליה שעומד הוא לעולם לכך ועושה בו מלאכתו מאתמול וכן כל יום ויום אתו למיחשדיה שיאמרו שהיום ג''כ שהוא רואה שגגו אינו מתוקן ומטלטלו כדי להטיח גגו והלכך אסור:
כחישין הן. על השליבות קאמר וכלומר שבזה ניכר שהוא של שובך וכדפרישית:
א''ר יוסי בר' בון וכו'. כצ''ל סולם של שובך אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו סולם של עליה יכול הוא לעמוד עליו ולעשות מלאכתו. וחילופי תיבות יש כאן בספרי הדפוס. ויש לפרש נמי לפי הכתוב לפנינו ולשון בתמיה הוא וכי זה יכול הוא לעמוד עליו בשעת מלאכה וזה אינו יכול לעמוד עליו. וכלומר דר' יוסי בר' בון נמי מפרש לטעמא דמחלקינן בין של שובך לשל עליה ומוסיף הוא בזה דלא צריך להאי דר' יעקב בר אחא שעומד מתחלה לכך אלא דהיינו טעמו כל שהוא ראוי לעמוד עליו ולעשות מלאכה חששו בו מפני מראי' העין שיאמר לעשות מלאכתו הוא צריך הלכך סולם של שובך שאינו ראוי לעמוד עליו ולעשות מלאכתו התירו בו לטלטלו משובך לשובך דליכא ביה משום מראית העין אבל סולם של עליה שחזק הוא ויכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו על הגג חששו בו ואסרוהו:
סולם של שובך וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר הא דהתירו בסולם של שובך אע''פ שלפעמים משתמש הוא בו לעלות לעליה אפ''ה מותר וכן סולם של עליה אע''פ שלפעמים הוא עולה בו לשובך אסור דבתר מילתא שעומד לכך אזלינן:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִיעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר. מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמֻּתִי הוּא. חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
Traduction
Selon Shammaï, est-il dit, il n’est permis de prendre l’échelle en ce jour que si l’on y a touché la veille. —Est-ce que Shammaï ne se contredit pas? Il est dit ailleurs (21)Plus loin, 4, 6, fin ( 62d). V. Frankel, Mabo, etc. 133a.: R. Éliézer dit encore qu’il est permis, en se tenant la veille du Shabat de la 7e année agraire auprès de fruits interdits et hors de la pensée, de se dire que l’on en mangera le lendemain (la destination seule suffit, sans le contact); or, R. Éliézer (22)'''''' Cf. ci-dessus, (Suka 2, 8), pp. 18-19; J., (Yebamot 13, 8) ( 13d).'''''' n’est-il pas un Shammaïte? Il y a une plus grande gravité, fut-il répondu, à l’égard d’un objet vivant, comme les pigeons (ils sont en dehors de la pensée si l’on n’y a pas touché la veille).
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים לא יטול וכו'. מחלפה שיטתון דב''ש דתנינן תמן. לקמן ספ''ד ועוד אמר ר''א וכו' ויאמר מכאן אני אוכל למחר אלמא דבהזמנה בעלמא סגי:
וכי ר''א לאו שמותי הוא. בתמיה הלא מתלמידי ב''ש הוא והכי אמרינן בכל מקום דר''א מב''ש הוא א''כ ס''ל לב''ש הכי ואמאי אמרו כאן לא יטול אא''כ עשה מעשה ונענע מבעוד יום:
חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי שמוקצה הוא ביותר ולפיכך עד שינענע בידו מעי''ט:
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל׃ מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר. מִכָּן וְעַד כָּאן: וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵן. עוֹד אִינּוּן אִית לָהוֹן חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לֵוִי מַקַּשׁ עַל שׁוֹבְכֵיהּ. וְאָמַר. יִזְכֶּה לי שׁוֹבְכִי לְמָחָר.
Traduction
– ''Hillel prescrit d’avoir désigné d’avance quels pigeons on prendra.'' N’est-il pas aussi en contradiction avec les autres rabbins? Ils disent (à l’opposé de R. Éliézer précité) qu’il faut désigner par un indice depuis quel endroit jusqu’à quel autre on en mangera le lendemain (sans les désigner un à un); pourquoi donc renchérit-on sur cette sévérité en exigeant l’indication de chaque objet? A cet égard aussi on peut répondre que l’on est plus sévère pour des animaux en vie (comme les pigeons), que pour des fruits. R. Yossé b. R. Aboun Levi dit qu’il suffit de frapper sur le pigeonnier, en disant que l’on se propose le lendemain d’en prendre de là (cette désignation sommaire suffit).
Pnei Moshe non traduit
ב''ה אומרים וכו'. ופריך אכתי מחלפה שיטתון דרבנן דתמן דפליגי אדר''א ואומרים עד שירשום ויעשה סימן ויאמר מכאן ועד כאן אני אוכל למחר ונהי דמחמרי מדר''א מיהת סברי דבסימן מכאן ועד כאן סגי אע''פ שאינו פורש אלו הפירות ואלו הפירות אני אוכל למחר והכא קסברי ב''ה דמיהת צריך שיפרוט ויאמר זה וזה אני נוטל והא רבנן דר''א לא פליגי אדב''ה:
ומשני עוד אינון אית להון וכו'. כלומר דודאי גם לרבנן צריכין אנו לסברא זו דחומר הוא בבעלי חיים יותר מבמוקצה דפירות מיהו בהא פליגי דלר''א יש ברירה ולרבנן אין ברירה:
אמר ר' יוסי בר' בון. כך היה מנהגו של לוי שהיה מקיש על שובכו מבעוד יום ואמר יזכה לי שובכי למחר מה שארצה ליטול ממנו דס''ל שא''צ לפרוש ולומר זה וזה אני נוטל:
Beitsah
Daf 6a
משנה: זִימֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מוּתָּרִין. 6a בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן אֲסוּרִין. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין:
Traduction
Si après avoir préparé, la veille, des pigeons noirs d’une part et blancs de l’autre, que le lendemain on les trouve disposés à l’inverse, ou si l’on a préparé 2 pigeons dans un nid et il y en a 3 (tous faits imprévus), ces pigeons seront interdits; mais, si en ayant préparé 3 il ne reste que 2, ils sont permis. Si on les a disposés à l’intérieur du nid et qu’ils se trouvent au dehors, ils sont interdits, à moins qu’il n’y en ait pas d’autres (ce sont alors forcément les mêmes).
Pnei Moshe non traduit
מתני' זימן שחורים ומצא לבנים וכו'. בגמרא התם פריך פשיטא ומשני דה''ק זימן שחורים בקן זה ולבנים בקן זה ולמחר השכים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא הני אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפוך קמ''ל דאימא הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו ומשום דספק היא וכל ספק מוכן אסור:
שנים ומצא שלשה. דממ''נ איכא חד דמערב בהו אסורין כולן וליכא למישרינהו משום ביטול ברוב דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ועוד דדבר שיש לו מתירין הוא לאחר י''ט ואפי' באלף לא בטיל:
שלשה ומצא שנים מותרין. דאמרי' האחד הלך והשנים נשארו ולא אמרינן כשם שהאחד הלך כך הלכו כולן והני אחריני נינהו ומשום דגוזלות עבידי דמנתחי אהדדי ואפי' כשהן מקושרין הלכך אמרינן דהני אינהו נינהו וחד מינייהו אזיל לעלמא:
בתוך הקן. זימן אותן שבתוך הקן ומצאם לפני הקן ובתוך הקן לא מצא כלום הרי אלו אסורין:
ואם אין שם אלא הן. שאין באותו שובך אלא קן אחד:
הרי אלו מותרין. וכגון שהן מדדין ואינן יכולין לפרוח וקמ''ל שאע''פ שיש שם שובך אחר קרוב לו בתוך חמשים אמה אם אין אותו שובך שוה בשורה אחת של שובך אלא עומד בקרן זוית אין חוששין שמא הן מאותו שובך לפי שכל הגוזלות כל זמן שאינן פורחין אלא מדדין ברגליהן אינן מדדין אלא כנגד הקן שלהם בשוה ואם רואין קניהן כשהופכין לאחוריהן מדדין ואם לאו אינן מדדין:
הלכה: [ה]: מַתְנִיתָה דְרִבִּי. דְּתַנֵּי. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָא. [מְנָה מוּנַח] (הַמְּנָה נוּטָּל) [וּמְנָה מוּטָּל]. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חוּלִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּזָוִית זוֹ. וּמָצָא בְזָוִית אַחֶרֶת. הֲרֵי אֵילּוּ חוּלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דִּרִבִּי הִיא. דְּתַנֵּי. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָא. [מְנָה מוּנַח] (הַמְּנָה נוּטָּל) [וּמְנָה מוּטָּל]. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חוּלִין. חָזַר וְאָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְייָא בַגּוֹזָלִים שֶׁדַּרְכָּן לִפְרוֹחַ. וְהָא תַנָּא רִבִּי חֲלַפְתָּא בַּר שָׁאוּל. הוּא הַדָּבָר בַּגּוֹזָלִים הוּא הַדָּבָר בַּבֵּצִים. הֲוֵי דִּרִבִּי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן. אָבִיו הִנִּיחַ וּבְנוֹ מָצָא. בְּרַם הָכָא. הוּא הִנִּיחַ הוּא מָצָא. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. הוֹרֵי רִבִּי בָּא בַּר זַבְדְּא בְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּהָדָא דְרִבִּי.
Traduction
Notre Mishna (23)En autorisant le cas où sur 3 pigeons préparés on en trouve 2. est conforme à l’avis de Rabbi, puisqu’il a été enseigné (24)Cf. J., Maasser (Sheni 4, 10).: lorsqu’on a annoncé 200 dinars et que l’on trouve seulement la moitié, c’est qu’une moitié sera restée et l’autre aura été prise, dit Rabbi (le reste sert de dîme); selon les autres sages, le tout étant considéré comme nouveau sera tenu pour profane. Il a été dit (25)Ibid., 12, (p. 243).: ''Si quelqu’un déclare à son fils mettre la 2e dîme dans tel coin, qu’ensuite il la trouve dans un autre coin, elle est profane (est supposée différente), etc.'' Or, R Jacob b. Aha dit au nom de R. Yassa que cet avis doit exprimer l’opinion de Rabbi, conformément à ce qu’il vient de dire au sujet de la moitié trouvée. Toutefois, R. Aha renonça à son 1er avis et dit que la présente Mishnâ peut se justifier d’après tous (même d’après les autres sages), et ils admettent que 2 pigeons sur 3 seront restés, parce qu’il est de leur nature de voler ça et là (tandis que, pour l’argent, celui qui l’enlève prend le tout, et le reste est profane). Mais R. Halafta b. Saül n’a-t-il pas enseigné que la règle énoncée ici pour les pigeons est applicable aussi aux œufs (s’il en reste 2 sur 3), et de ceux-ci on ne peut pas dire qu’ils volent? Donc, n’est-ce pas exclusif ici à l’avis de Rabbi? Il y a cette distinction à établir, dit R. Yossa, que pour l’argent de dîme le père l’a déposé, et le fils l’a trouvé; tandis qu’ici la même personne a disposé les 3 pigeons et retrouvé seulement deux (et il n’y a pas à supposer une modification). R. Aba b. Cohen dit en présence de R. Yossa au nom de R. Aha: R. Aba b. Zabda a enseigné au sujet de la 2e dime d’adopter l’avis de Rabbi (l’interlocuteur anonyme de la dite Mishna, admettant pour telle le reste trouvé, tandis qu’ici les pigeons ont pu s’envoler).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא דרבי. דתני בתוספתא דמעשר שני פ''ה אם אמר לבנו הרי שם מאתים מעשר והלך ומצא מנה לא אמרינן דהמאתים ניטלו ומנה זו מעות אחרים הן ושל חולין אלא אמרינן מנה מונח ומנה ניטל והרי מנה זו מעשר וחכמים אומרים חולין דאמרינן מאתים ניטלו והני מעות אחריני נינהו ומתני' דקתני שלשה ומצא שנים מותרין לא אתיא אלא כרבי:
תמן תנינן. בסוף פ''ד דמעשר שני. וגרסי' להאי סוגיא נמי שם:
האומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת הרי אלו חולין דאמרינן מעשר שני ניטל ומעות הללו חולין ואם אמר הרי שם מנה ומצא מאתים המנה השני חולין דלא אמרינן דכל המעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא אמרינן מנה מעשר מונח והשאר היא חולין:
מאתים ומצא מנה הכל מעשר. דלא אמרי' המעשר ניטל הכל ואלו מעות אחרים הן אלא אמרינן מנה מעשר מונח ומנה ניטל וקאמר ר' יעקב דהאי מתני' נמי דרבי דהתוספתא היא:
חזר. ר' יעקב ואמר דמתני' דגוזלות דהכא דברי הכל היא דשאני גוזלות שדרכן לפרוח והלכך אפי' רבנן מודו דאמרינן האחד הלך והשנים נשארו אבל גבי מעות דניטלין הן ס''ל דאמרי' הכל ניטל והני אחריני נינהו וחולין הן:
והא תנא ר' חלפתא. דאין חילוק בדינא דמתני' דהכא בין הניח וזימן גוזלות ובין בביצים שאם זימן והניח שלשה ביצים ומצא במקומן שנים שמותרין הן ולא חיישי' דשמא אחריני נינהו ונולדו בי''ט הן והשתא על כרחך דטעמא לא הויא משום דעשוין לפרוח דהא לא שייכא בבצים אלא הוי דעל כרחך דמתני' דהכא דרבי היא:
אמר ר' יוסי וכו'. כלומר לעולם אימא לך דמתני' דהכא כדברי הכל היא דאתיא דתמן גבי מעשר אביו הוא שהניח ובנו הוא שמצא והלכך ס''ל לרבנן דהתם דאמרי' אביו בעצמו הוא שנטלן אח''כ ושכח מלומר לבנו והלכך אלו מעות שנמצאו הכל חולין הן ורבי ס''ל דאם איתא שאביו נטלן היה אומר לבנו ובהאי סברא הוא דפליגי התם אבל הכא הוא הניח והוא בעצמו מצא הלכך אפי' רבנן מודו דהשנים הנשארים הן הן הראשונים שהזמין ואחד מהן נשמט או נאבד ולפיכך הוא הדבר בגוזלות הוא הדבר בבצים דלא שייך למיחש כאן שמא ניטלו דאילו ניטלו היה ניטל כולן שהוא בעצמו המניח והוא בעצמו שמצא השנים הללו:
הורי ר' בא בר זבדא במעשר שני כהדא דרבי. כסתמא דמתני' התם דאמרינן מנה מונח ומנה מוטל ושאני מתני' דהכא וכדאמרן:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. כְּשֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי קִינִּים. אֲבָל אִם אֵין שָׁם אֶלָּא קַן אֶחָד לֹא בְדָא. וְהָא תַנִּינָן. אִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין: [אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן.] בְּשֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא גוֹזָל אֶחָד. [קַן אַחַת שְׁחוֹרים בִּלְבַד.]
Traduction
– Quant à l’interdit des pigeons hors du nid, il existe seulement, dit R. Judan, au cas où il y a deux nids, non s’il n’y en a qu’un. —Mais n’est-il pas dit textuellement que s’ils sont seuls, ils sont permis? (A quoi sert la remarque de R. Judan)? —C’est que, dit R. Yossé b. Aboun, par le texte de la Mishna on sait seulement que c’est permis s’il n’y a qu’un ou deux pigeons préparés, ou si ce nid était seulement composé de pigeons noirs (R. Judan ajoute donc la dispense d’un signe indicateur). – (26)Suit un passage reproduit de (Shabat 12, 1), traduit t. 4, p. 139.
Pnei Moshe non traduit
אמר רב יודן הדא דאת אמר. בסיפא דמתני' בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין דוקא כשהיו שם שתי קינין דחיישינן שמא מקן אחר באו לכאן והרי לא הזמין אותם אבל אם אין שם אלא קן אחד לא בדא אמרו אסורין דלא חיישינן דלמא מעלמא אתו. ופריך והא תנינן בהדיא אם אין שם וכו' ומאי קמ''ל רב יודן:
א''ר יוסי בר' בון. דממתני' לא שמעינן בהדיא דבקן אחד מותרין דאימא דה''ק אם אין שם אלא הן היינו אלא גוזל אחד או ב' גוזלות כפי שהזמין אי נמי אפי' בקן היינו שאין שם אלא קן אחד שחורים בלבד אלו שהזמין הלכך הוא דלא חיישינן למידי ואשמעינן ר' יודן שאפי' אין לו סימן באלו שהזמין אם אין שם קן אחר דאיכא למיחש מאותו קן אחר באו לכאן מותרין דלא חיישינן דילמא מעלמא אתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source